שאלה פשוטה לכאורה, אך היא הרבה יותר מפשוטה.
היא עמוקה ויש לה כוח ופוטנציאל עצום לפתח את דמיון האדם לחקור טריטוריות שאינן ידועות. מאפשרת להתעמק בתחום האפשרויות האינסופיות, לדמיין מציאות חלופית ולאתגר את הגבולות של מה שאנו תופסים כאפשרי. פותח את השער לחדשנות, נותן השראה להטיל ספק בנורמות שנקבעו ולדמיין פתרונות חדשים לבעיות מורכבות.
עצם השאלה "מה אם?" מעודד בני אדם ובמקרה שלנו את הסטודנטים להשתחרר מהמגבלות של ההווה ולאמץ את נתיבי העתיד. מעורר סקרנות, ומצית בחלק מהמקרים את היצירתיות ומנווט את הדמיון והסקרנות למחוזות ואופקים שאינם ידועים.
מה אם נוכל לנסוע אחורה בזמן ולשנות רגע מרכזי בהיסטוריה? מה אם בני אדם יכולים לתקשר עם בעלי חיים? מה אם הטכנולוגיה תתקדם לנקודה שבה נוכל לחיות על כוכבי לכת אחרים? חקירת השאלות מאפשרת לאתגר את הסטטוס קוו, לדחוף גבולות ולחזות עולם מעבר לקיים כיום.
"מה אם?" יכול להוביל כל אחת ואחד למסע של טרנספורמציה וגילוי, ובקשר של סטודנטים לעיצוב זה מאפשר להם לגלוש לעולמות של דמיון, יצירתיות וסקרנות שאת התוצרים תוכלו לראות בעמודים הבאים בקטלוג זה.
"מה אם?" שלב אחרון במסע האקדמי המופלא של מסיימי שנה ד' בבית הספר לעיצוב וחדשנות.

"ומה אם אפול?
הו יקירתי, ומה אם תעופי? "
המשוררת ארין הנסון שואלת שאלה המטילה ספק במחסומים ובפחדים האנושיים ומציעה נקודת מבט חדשה להתבוננות.
במהלך השנה חקרנו את האפשרויות הנפתחות מתוך השאלה "ומה אם...." שאלה פתוחה, המשחררת "מהכאן ועכשיו", המזמינה לבחון אלטרנטיבות שונות לתשובות: פלטפורמה לפתרונות, דרך היבטים פוליטיים, חברתיים, אקטואליים ולעיתים פנטסטיים של החברה בה אנו חיים.

השנה הצפנו רעיונות השואבים את תפיסת עולמם ממרחבי קצה "מושלמים" ואוטופיים. מרחבים אלו יהפכו לעיתים למרחבים הטרוטופים שהם שומקום ומקום בו זמנית, מרחבים המקפלים בתוכם את המרחב האמיתי עם המרחב המדומיין. מרחבים אלו נמצאים מחוץ למרחב הממשי כעת הם רוצים להתמקם "בתוכו".

עיצוב פנים נטוע היטב בעולם הממשי, הוא כלי לבחינה בלתי מתפשרת בפתרון בעיות מורכבות לבני האדם. זיקה זו לממשי ולחברתי, מאפשרת לדיסציפלינת עיצוב הפנים להוות פלטפורמה למחקר ,חדשנות ויישום ,אך עם זאת התשובות עשויות לאתגר את החיים שלנו כיום מול האפשרויות המדומיינות של העתיד.
התמודדות עם פרויקט גמר דרך שאלה פנטסטית, מרחיבה את גבולות הבחינה ומעניקה לסטודנטיות הזדמנות להביע את דעתן דרך פריזמת עיצוב הפנים. .עבורנו, זוהי הזדמנות לשאול מה עיצוב פנים יכול לעשות, כיצד בעזרתו ניתן להביע עמדה אודות החברה והעולם וכיצד ניתן ולהשתמש בעיצוב ככלי ביקורתי.
הפרויקטים אינם שואפים להציג תוצר מוגמר, פתרון קונקרטי או אף חלל מעוצב ש "nice to have"- .
אלו פרויקטים שמטרתם לבדוק כלים ואופנים להנעת תהליכים, שינוי התנהגויות, והשפעה על חברות ותרבויות. אך מעל הכל הם אפשרו לסטודנטיות והסטודנטים לנצל את ההזדמנות להתנסות ו"לעוף".

דקונסטרוקציה- (פרוק והרכבה מחדש) מציעה לחשוב במושגים של התפרקות וגמישות המציאות והיותה לא מקובעת. עמדה זו פותחת פתח לתרגום האינסופי של המשמעות, התוצאה היא תהליך מתמיד של פרשנות, בעולם חסר יציבות.

ומה אם תערוכת בוגרות ובוגרים בבית ספר לעיצוב תשנה את תפיסת עולמי? תערער את עמדותי? תפתח את מחשבותי לעולמות חדשים?
עבור הסטודנטים, תערוכת בוגרים היא "סף" – רגע המעבר בין סיום לימודים לתואר שנמשכים ארבע שנים, לבין תחילת חייהם המקצועיים כמעצבים. המרחב שנוצר בסיפו של רגע המעבר מגלם חופש; זה מרחב ללא מגבלות וללא התניות. מרחב שמאפשר לעוף בדמיון או לצלול לעומקים, לעוות את המציאות ולשנות הרגלים. מרחב שמאפשר לשאול שאלות "ומה אם?" ולא לצפות לתשובה מובנת מאליה.
חלל התערוכה מאפשר למבקרים בה לחוות את רגע המעבר של הסטודנטים מנקודת מבטם. להשתחרר מתכתיבים מוכרים, מחיי היום יום – ולשאול יחד איתם שאלות מורכבות, מרגשות, מעניינות ומאתגרות, שיכולות לשנות תפיסת עולם ומציאות.